העמקה תאורטית

פרויקט הגמר שלי עוסק בקשר בין נשיות לטבע.

בפרויקט, אני משלבת בין האהבה שלי לטבע לבין הרצון לצלם נשים בסביבה טבעית.

 אני מרגישה שכאשר נשים נמצאות בטבע, משהו בהן נפתח והיופי הטבעי שלהן יוצא החוצה. הז'אנר אותו אני מצלמת הוא ז'אנר צילום מבויים בתת ז'אנר של צילום אופנה. ז'אנר זה יאפשר לבטא את היופי הנשי בהקשר ליחסי דמות רקע. 

הקשר בין נשיות לטבע נחקר רבות ומחקרים מראים על כך ששהייה בסביבה טבעית משפרת את הבריאות הפיזית, הנפשית והרוחנית.  לדוגמה, מחקרים הראו כי בילוי בטבע יכול להפחית מתח, חרדה ודיכאון, ולשפר את מצב הרוח ותחושת הרווחה הכללית.  בנוסף, שהייה בטבע מעודדת יצירתיות ומגבירה את תחושת החיבור וההערכה העצמית, גורמת לשלווה וחופש (ד"ר ליה נאור, 2019). הקשר בין המאמר לבין הנושא שלי, הוא ששניהם מדגישים את ההשפעה החיובית של הטבע על האדם, ובמיוחד על החוויה הרגשית והנפשית. המאמר מציג ממצאים מחקריים על היתרונות של שהייה בטבע, כמו הפחתת מתח, שיפור מצב הרוח, הגברת תחושת הרווחה והחיבור לעצמי. ממצאים אלו מחזקים את הרעיון המרכזי של הפרויקט שלי, שהטבע מאפשר לנשים להרגיש חופשיות, נינוחות ואותנטיות יותר.

בז'אנר צילום האופנה הנכנס בתוך צילום מבוים, מצלמים צלמים את הדוגמניות והדוגמנים על מנת למכור פריט לבוש , אך מאפייני הזאנר מתאימים לפרויקט שלי, מדובר בצילום אסטתי המעמיד את הדמות במרכז.  את יחסי הצלם מצולם בצילומי אופנה ניתן לבחון  מתוך השוואת שני תצלומי אופנה, האחד של הורסט פ' הורסט )Horst .P Horst )והשני של ריצ'רד אבדון )Avedon Richard). בשתי התמונות המטרה היא למכור מוצר, ולכן הצלם והתצלום מגויסים

למטרה זו וגישתם כלפי הנושא נגזרת מתוך המטרה המסחרית. למרות מגבלה זו גילו הצלמים דרכים יצירתיות וחדשניות לעצב את תצלומיהם. בתצלום האופנה של הורסט פ' הורסט Corset Mainbocher מ1939- נראית דוגמנית מציגה מחוך. התמונה צולמה בסטודיו במצלמה גדולה ומסורבלת עם חצובה, שהגבילה מאוד את חופש התנועה של הדוגמנית ודרשה ממנה להישאר זמן רב בתנוחה שעיצב הצלם. התצלום נראה זוהר, ומדגיש בעיקר את פריט האופנה – המחוך. לעומת זאת, בתצלום Kimberly by Dress ,Veruschka של ריצ'רד אבדון מ1967- נראית הדוגמנית בתנועה דינמית, צמתה באוויר והיא נראית רוקדת. הורסט, שצילם לפני מלחמת העולם השנייה, מציג

אישה יפה וזוהרת, אך קפואה וחנוטה. מראה נשי שברירי ואידיאלי אבדון צילם בשנות ה60- של המאה ה20- אופנה שרצתה לשדר שחרור מיני ושחרור של נשים מכבלי העבר המסורתי. הדוגמנית שלו מדגימה את חופש התנועה שלה, שנגזר מחופש התנועה שמאפשר לה הבגד. ההבדלים בין התמונות קשורים לא רק לבגד, אלא גם לתפיסה החברתית של נשיות וכן לשינויים טכנולוגיים בצילום. התמונה של הורסט נוצרה בתקופה שבה תצלומי אופנה צולמו בסטודיו עם תאורות מורכבות ותנוחות קפואות; אבדון מצלם עם פלאשים מודרניים יותר ועם מצלמות נישאות יותר, שהעניקו לו חופש תנועה כצלם ואפשרו לדוגמניות שלו לנוע ביתר חופשיות .

בצילומיי אני מנסה להבליט את החופשיות של האישה ואת האפשרות לנוע בטבע ולכן בחרתי גם ביחסי דמות רקע אשר מבליטים חופשיות זו קרוב יותר לעבודיו של אבדון. בעבודתי אציג שתי צלמות  
 

מקור השראה 1: רניה מאטר(Rania Matar)

רניה מטער היא צלמת לבנונית-אמריקאית, שנולדה ב-1964 בלבנון ובשנת 1984 עברה להתגורר בארצות הברית, ועבודותיה מתמקדות בתפיסת תהליכי ההתבגרות והחיים הנשים בעדשה רגישות וקרובה. 

רניה מטער מציגה נשים בעדינות ובאור טבעי, תוך שהיא מתמקדת בנושאים של זהות נשית, אינטימיות וחיבור עם הסביבה. 

הצילומים שלה עוסקים בהיבטים של יופי פנימי וחיצוני, ונעשים בעיקר בתוך סביבות טבעיות כמו חופי ים, פארקים, ושדות פתוחים. 

היא מצליחה לשלב בין טבע לבין עולמן הפנימי של הדמויות, מה שמתחבר היטב לרעיון של חיבור בין נשיות לטבע בפרויקט שלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה מופיעה אישה כהת עור, בעלת שיער מתולתל ושחור, לובשת שמלה ארוכה בגוון כהה. היא עומדת בתוך פתח של מבנה נטוש ומתפורר, כאשר צמחייה ירוקה סביבה ומכסה חלק מגופה. היא נשענת ביד אחת על המשקוף, וידה השנייה פרוסה בתנועה אלגנטית הצידה. הצילום מציג ניגודיות בין הטבע לבין המבנה הנטוש וההרוס. האישה נראית כחלק בלתי נפרד מהסביבה, גופה משתלב עם הצמחייה, אך היא בולטת ונוכחת. המבנה הנטוש עשוי לסמל עבר שנשכח או היסטוריה שדעכה, בעוד הצמחייה מייצגת חיים חדשים שצומחים מתוך ההריסות. הדמות עצמה נתפסת כגורם מחבר בין שני העולמות הללו, גם שייכת למקום, אך גם מביאה אליו נוכחות חזקה. התמונה מעוררת תחושה של עוצמה, שורשיות וחיבור עמוק לטבע. יש בה תחושה של אינטימיות עם הסביבה לצד בדידות או ריחוק. השילוב של היופי הפראי עם ההרס מסקרן ויוצר עניין רגשי. באופן אישי, הצילום מעורר בי מחשבה על הקשר בין העבר להווה, בין טבע לאדם, ועל האופן שבו אנו שורדים ומשתנים בתוך סביבתנו. כאשר אני מסתכלת על התמונה אני מרגישה מצד אחד שהיא "כלואה" אך עדיין חופשיה בתוך הטבע. עדשה נורמל, זיהיתי כי עדשה רחבה מכניסה עוד פרטים לתמונה וממש רואים המון ועדשה נורמלית זה לרוב מה שאנחנו רואים גם במציאות אם נסתכל על הדמות(מה שהעין שלנו מצליחה לקלוט כך גם המצלמה). הקווים האנכיים של הקירות והמשקוף יוצרים מסגרת טבעית לדמות. מהירות תריס גבוהה- הדמות קפואה ואין טשטוש. עומק שדה מלא- לא רק האובייקט בולט והנוף מאחוריו מטושטש. ממוקמת בתוך המסגרת של הדלת, מה שמעניק תחושה של סימטריה ושיווי משקל. הדמות משתלבת עם הצמחייה, אך עדיין בולטת. הדמות במרכז הפריים. הדמות סטטית. שילוב של צבעים חמים וקרים, הירוק החי של הצמחייה מנוגד לטקסטורות הקרות והבהירות של הקירות המתפוררים. תאורה טבעית, רכה ומפוזרת. גובה העיניים. מדיום-לונג שוט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה הזאת רואים אישה צעירה בעלת צמות צבעוניות (חצי שחור-לבן, חצי אדום-צהוב) הלובשת שמלה צהובה ארוכה. היא עומדת במרכז הפריים בתוך שדה של שיחים דקים ואדמדמים, כשברקע עצים חשופים ללא עלים. היא מחזיקה בידיה עלה ירוק המונח על שפתיה והמצח שלה, מבטה רציני וממוקד ישירות אל המצלמה. התצלום משדר תחושה של טבעיות, עוצמה פנימית, ושייכות לנוף. השילוב בין צבעי השיער, הבגדים והרקע יוצר הרמוניה אך גם ניגודיות.יכול להיות שהצלמת רצתה לבחון את הקשר בין זהות נשית לבין הסביבה, תוך שימוש בצבעים עזים וטקסטורות שונות. הבחירה בצבע הצהוב, המסמל חיוניות, בשילוב עם ענפי השיחים החשופים, עשויה להעביר מסר של צמיחה מול נבילה, חיות מול דממה. בנוסף, שערה חצוי לשני צבעים- לבן ואדום, מה שיכול לחזק עוד את הרצון של הצלמת לבחון את הקשר בין זהות נשית לסביבה.

התמונה מעוררת בי תחושת עומק ומסתורין. השילוב של צבעי השיער והביגוד עם הרקע מעורר מחשבה על זהות אישית וייחודיות. בנוסף, התמונה משרה לי תחושה של עוצמה פנימית ושלווה, לצד תחושת ריחוק או ניכור מסוים.  עדשה נורמל זיהיתי כי עדשה רחבה מכניסה עוד פרטים לתמונה וממש רואים המון ועדשה נורמלית זה לרוב מה שאנחנו רואים גם במציאות אם נסתכל על הדמות(מה שהעין שלנו מצליחה לקלוט כך גם המצלמה).נקודת מגוז לא בולטת במיוחד, אך האלכסונים של הענפים יוצרים תחושה מסוימת של מסגרת דינמית סביב הדמות. מהירות תריס גבוהה שהקפיאה את הסצנה.

עומק השדה רדוד, הדמות חדה ומופרדת מהרקע, אך עדיין ניתן לראות את הענפים מאחוריה בצורה יחסית ברורה.

הדמות ממוקמת במרכז הפריים.

הרקע אמנם עמוס בפרטים, אך צבעי הלבוש והשיער של הדמות יוצרים הפרדה שמבליטה אותה.

התמונה מאוזנת, אך הדמות במרכז התמונה.

הדמות נראית סטטית לחלוטין.

שילוב של צבעים חמים וקרים, צהוב בוהק של השמלה מול האדום-חום של השיחים והרקע הקריר יותר.

תאורה טבעית. התאורה מפוזרת ועדינה, ללא צללים חדים.

זווית צילום מגובה העיניים.

גודל פריים מדיום שוט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה נראית אישה עם שיער שחור, לבושה בשמלה ארוכה ומעוטרת בדוגמאות בגווני ירוק-צהבהב, שוכבת בתוך שדה עשב ופרחים לבנים. גופה רפוי, זרועותיה פרושות קלות, ועיניה עצומות או מביטות כלפי מטה ברוגע. מעליה, עצי פרי עמוסים בתפוחים יוצרים רקע עשיר בצבעים טבעיים.

הצילום משרה תחושה של הרמוניה עם הטבע, הדמות כמעט נטמעת בצמחייה שסביבה, השמלה מתמזגת עם הגוונים הירוקים, ומרקם הפרחים משלים את תחושת הרכות של הפריים. 

זה נראה כי הדמות נמצאת במצב של מנוחה, אולי אף חלום, כאילו הטבע עצמו עוטף ומחבק אותה.

התמונה מעוררת בי תחושה של שקט פנימי, חלום ועדינות. 

יש בה אלמנטים רומנטיים אך גם שלווים, כאילו מדובר ברגע נדיר שבו היא והטבע פועלים בהרמוניה מוחלטת. 

באופן אישי, הצילום מזכיר לי רעיונות של בריחה מהמציאות אל עולם טבעי יותר, מקום שבו אפשר פשוט להיות ללא מאמץ.

עדשה רחבה-  זיהיתי כי עדשה רחבה מכניסה עוד פרטים לתמונה וממש רואים המון ועדשה נורמלית זה לרוב מה שאנחנו רואים גם במציאות אם נסתכל על הדמות(מה שהעין שלנו מצליחה לקלוט כך גם המצלמה)

מבט גבוה יותר מהדמות.

מהירות תריס גבוהה- הכל קפוא.

עומק השדה מלא.

הדמות מונחת בצורה אלכסונית בפריים. הדמות כמעט מתמזגת עם הטבע.

הדמות ממוקמת קצת בצד.

 גוונים של ירוק, צהובים ולבנים.

תאורה טבעית, רכה ומפוזרת.

זווית הצילום מגבוה.

גודל פריים מדיום-לונג שוט.

מקור השראה 2: ריצ׳רד אבדון (RICHARD AVEDON)

ריצ’רד אבדון נולד ב-15 במאי 1923 בניו יורק, ארה”ב, ונפטר ב-1 באוקטובר 2004. הוא היה אחד מצלמי האופנה והדיוקנאות החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. אבדון החל את דרכו בצילום אופנה בשנות ה-40, ושיתף פעולה עם מגזינים מובילים כמו Harper’s Bazaar, Vogue ו-The New Yorker. צילומיו התאפיינו בסגנון דינמי, חדשני ונועז, ששבר את מוסכמות צילום האופנה המסורתי. לצד עבודתו בתחום האופנה, אבידון צילם גם דיוקנאות עוצמתיים של דמויות פוליטיות, תרבותיות ואנשים מן השורה, תוך שהוא חושף את אישיותם הפנימית בצורה יוצאת דופן.

ריצ׳רד התעניין באופן שבו דימויים יכולים לחשוף צדדים חבויים בזהות האנושית. צילומיו מדגישים את הכוח, הרגישות והמורכבות של הגוף האנושי, במיוחד דרך תצלומי נשים. בעבודותיו, ניתן לראות כיצד הוא מנצל רקע נקי, תאורה דרמטית וקומפוזיציות מוקפדות כדי להעצים את הנוכחות הנשית בתמונה. הקשר לנושא הפרויקט שלי מתבטא בכך שהוא הצליח לתפוס את החופש, הפראות והעוצמה הנשית, ממש כמו שהטבע משמש כמקום של חופש וביטוי עצמי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה רואים אישה אלגנטית, ככל הנראה דוגמנית, לובשת מעיל ארוך ונעלי עקב, אוחזת מטרייה ומקפצת באוויר ברחוב. הרקע מטושטש ומורכב מבניינים קלאסיים ורכבים ישנים. היא נראית בתנועה, כאשר רגליה הארוכות יוצרות צורת X.

ריצ׳רד הכניס תנועה ודינמיות אל תוך המסגרת. הצילום משדר חופש, קלילות ואנרגיה נשית, ומשלב בין אלגנטיות לבין רגע ספונטני של משחקיות. הוא מדגיש כיצד נשים יכולות להיות גם חזקות וגם עדינות.

הלוקיישן מוסיף אווירה רומנטית, המשמשת כתפאורה מושלמת לדמות האלגנטית.

בחרתי בתצלום זה כי הוא מבטא תחושת חופש וקלילות, ומשלב אופנה עם נרטיב תנועתי. הדימוי מעורר השראה בכך שהוא מראה אישה המשתחררת מהמוסכמות של צילום אופנה נוקשה ומאופק. הוא מעורר בי מחשבה על איך נשיות וטבעיות מתבטאים דרך הגוף והבעות הפנים, גם כשהן מבוימות.

עדשה נורמל-  זיהיתי כי עדשה רחבה מכניסה עוד פרטים לתמונה וממש רואים המון ועדשה נורמלית זה לרוב מה שאנחנו רואים גם במציאות אם נסתכל על הדמות(מה שהעין שלנו מצליחה לקלוט כך גם המצלמה).

קווי הרחוב והבניינים מתכנסים בעדינות.

מהירות תריס גבוהה.

עומק שדה רדוד.

הדמות ממוקמת קצת ימינה מהמרכז, בהתאם לחוק השלישים. הדמות בולטת על רקע העיר בזכות הניגודיות.

צילום בשחור לבן

תאורה טבעית, רכה ומפוזרת.

צילום מלמעלה.

מדיום-לונג שוט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בצילום רואים אישה בשמלה אדומה אלגנטית מנקה את הריצפה בעזרת מטאטא, כאשר הסביבה נראית נטושה, חשוכה ומעט מסתורית. המים שעל הקרקע יוצרים השתקפויות מעניינות, והצבעוניות נעה בין גוונים חמים לקרים. הקומפוזיציה ממקדת את תשומת הלב באישה, אבל הרקע משדר אווירה קולנועית ומסתורית.

הדמות הנשית בתמונה זו מוקפת בסביבה שנראית כאילו היא נלקחה מתוך חלום או סצנה מתוך סרט. האישה, הלבושה בשמלה אדומה, מבצעת פעולה יומיומית ופשוטה בתוך סביבה שמרגישה לא טבעית ומנותקת.

בחרתי בתמונה זאת כי היא מעוררת תחושת מסתורין, בדידות והרהור. היא גורמת לי לחשוב על תפקיד האישה בתוך הסביבה שלה – האם היא שולטת בה או נבלעת בתוכה? התמונה מעוררת תחושה של דרמה שקטה, מעין רגע מתוך סיפור שמעולם לא נחשף במלואו. אני מרגישה שהוא משקף כיצד הטבע או הסביבה יכולים להשפיע על האישה מבחינה רגשית ופסיכולוגית. 

עדשה רחבה.

מהירות תריס בינונית מכיוון שהתמוננה מעט מטושטשת.

עומק שדה רדוד.

האישה ממוקמת קרוב למרכז הפריים, אך טיפה בצד שמאל

יש ניגוד בין הדמות הבהירה לשטח האפל והעמוק שמסביבה.

גוונים חמים (אדום, חום) מול קרים (כחול-ירקרק של הרצפה).

תאורה מלאכותית.

זווית צילום גובהה.

גודל פריים מדיום-לונג שוט.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה מופיעה דוגמנית, הלבושה בשמלה אלגנטית, מוקפת בשלושה פילים. היא עומדת בחן ובתנוחה דרמטית, כאשר אחד הפילים מרים את חדקו לצד גופה. הצילום הוא שחור-לבן, עם תאורה שמדגישה את קווי הגוף של הדוגמנית ושל בעלי החיים.

ריצ׳רד אבידון השתמש בדימויים חזקים כדי ליצור תחושה של דיאלוג בין אופנה, טבע ונשיות. המסר שעולה מהצילום הוא שהנשיות יכולה להתקיים במרחבים שונים, גם כשהיא עומדת מול הטבע והכוח הפיזי.

התצלום מעורר בי תחושה של עוצמה נשית בתוך סביבה שנראית בלתי צפויה. אני מרגישה שהצילום משקף את הרעיון שנשיות אינה רק עדינות או יופי, אלא גם כוח והתמודדות עם מרחבים חדשים. הדמות אינה מאוימת מהפילים, אלא משתלבת בתוכם,בדיוק כפי שהפרויקט שלי עוסק באינטראקציה הטבעית של נשים עם הטבע, באופן שמאפשר להן לבטא את עצמן ולהרגיש חופשיות.

עדשה נורמל- זיהיתי כי עדשה רחבה מכניסה עוד פרטים לתמונה וממש רואים המון ועדשה נורמלית זה לרוב מה שאנחנו רואים גם במציאות אם נסתכל על הדמות(מה שהעין שלנו מצליחה לקלוט כך גם המצלמה).

מהירות תריס גבוהה כי התמונה קפואה.

עומק שדה מלא.

המצולמת ממוקמת במרכז, מוקפת בשלושת הפילים שיוצרים איזון סימטרי בפריים. יש שימוש בחוק השלישים.

התמונה היא שחור לבן.

תאורה רכה ומפוזרת, טבעית.

זווית צילום מגובה העיניים.

אמנית- אנה מנדיאטה (Ana Mendieta)

אנה מנדיאטה נולדה ב-18 בנובמבר 1948 בהוואנה, קובה. בגיל 12 שלחו אותה נגד רצונה עם אחותה לארצות הברית במסגרת תוכנית שהפרידה ילדים ממשפחותיהם בשל המהפכה הקובנית. היא למדה אמנות באוניברסיטת איווה, שם פיתחה את סגנונה הייחודי ששילב אמנות גוף, אדמה, פיסול וצילום. לאורך הקריירה הקצרה שלה, היא פעלה בארה”ב ובאירופה עד למותה הטרגי ב-1985.

אנה פעלה בין צילום, פיסול, פרפורמנס ווידאו-ארט, ושייכת לז’אנר של אמנות אדמה ואמנות גוף. היא עבדה עם חומרים טבעיים כמו אדמה, חול, מים, אש ודם כדי ליצור אמנות מחאתית ומיסטית בו-זמנית.

הפרויקט שלי עוסק בקשר בין נשיות לטבע, בדיוק כפי שעבודותיה של אנה מדגישות את החיבור בין הגוף הנשי לסביבה הטבעית. היא השתמשה בגופה כחלק מהנוף כדי להראות כיצד נשים יכולות “להיטמע” בטבע ולשוב למקורותיהן.























 

בביליוגרפיה-

ד"ר לייה נאור, 2019, המרכיב הסודי ביחסים שבין האדם לטבע מתוך 

 

ריצ׳רד אבידון 

 

רניה מאטר